סיפור אישי על עבודה בגרמניה

הייתי בן 23 כשהחלטתי שאני מתחיל לטייל בעולם, זאת אומרת לעבוד. חיפשתי עבודה באירופה, תמיד נמשכתי לכל עניין המכירות ושמעתי הרבה אנשים מדברים על כך שבאירופה עושים כסף טוב. אחד החברים הטובים שלי בדיוק סיים תקופה לא מבוטלת של עבודה בציורי שמן ברחבי אירופה וסיפר לי שזו דרך מעולה להתחיל. יוצא לך גם להרוויח כסף וגם לטייל בעולם. חיפשתי מידע על חברות שעובדות בציורי שמן ואף על פי שרובן הגדול של החברות המציעות עבודה בגרמניה לדוגמה מציעות עבודה בעגלות הצלחתי למצוא חברה אחת שמתמחה במכירת ציורי שמן מבית לבית.

עבודה באירופה – תחילת העבודה בגרמניה

אף פעם לא הייתי בחור ביישן אבל לא היה לי מושג שאצטרך להשאיר כזאת כמות בושה בבית. אני חייב להודות שיש משהו מאוד לא נעים בלדפוק על בתים של אנשים ולהציע להם לקנות ציורי שמן, התחלתי לחשוב שאולי היה עדיף אם הייתי הולך על סוג אחר של עבודה באירופה. כשהצלחתי למכור ציור בפעם הראשונה. זה היה בשבוע השני שלי בעבודה בגרמניה כשדפקתי על וילה של משפחה גרמנית נחמדה, העברתי בערך 10 דקות על סף ביתם כשסוף סוף אחד הילדים שלהם אמר להורים להזמין אותי פנימה, היו להם 3 בנים צעירים שהתרשמו מאוד מהציורים ופחות או יותר התחננו בפני ההורים שלהם שיקנו את אחד הציורים שלי, ההורים הסכימו בסוף ושילמו לי במזומן 300 יורו על ציור גדול של ונציה בשקיעה שאותו הם תכננו למסגר ולתלות בכניסה לביתם.

עבודה באירופה – משתפר, משתבח אבל פשוט לא מרוצה

מאז המכירה הראשונה שלי מכרתי כל יום לפחות שני ציורים, בדרך כלל קצת יותר. העבודה באירופה בהחלט התגלתה כמוצלחת וכהכנסה לא רעה בכלל, אבל עדיין היה משהו שגרם לי להרגיש רע לגבי מה שאני עושה, הרגשתי נקיפות מצפון על כך שאני מוכר להם יותר לוקשים מאשר ציורים, ידעתי שזה אופי המכירה, אבל לא הצלחתי להתעלם מהמצפון שלי שפשוט צעק עלי ללכת ולחפש עבודה אחרת בגרמניה. אחרי חודש בעבודה במכירת ציורי שמן לאנשים מסכנים שלא הבינו עד כמה אני משקר להם במצח נחושה, החלטתי שהספיק לי ואני הולך לחפש עבודה אחרת. עזבתי את החברה שבה עבדתי והגעתי לברלין, בחור צעיר ובודד בעיר הגדולה. הגעתי לקניונים הגדולים והתחלתי לחפש את העגלות שעליהן שמעתי כל כך הרבה בארץ. במקרה אחד המנהלים של העגלות היה בקניון כשהגעתי לעגלה ושאלתי על עבודה, הוא הזמין אותי לשתות איתו משהו בבית קפה באזור וסיפרתי לו את כל הסיפור. הוא קיבל אותי לעבודה אבל הסביר לי שמדובר במשהו אחר לחלוטין ממה שאני הכרתי בציורי שמן ושאני צריך לשכוח מכל מה שראיתי עד כה. אני הודיתי לאלוהים על זה.

עבודה באירופה – ושוב מהתחלה

התחברתי הרבה יותר לעבודה בעגלות, האנשים שבילו בקניונים הגיעו במטרה לקנות ולא הפתעתי אותם באמצע ארוחת צהריים עם המשפחה, הייתי מרוצה והלך לי לא רע, סוף סוף הייתי בעבודה באירופה שהרגישה נכונה. למדתי את המוצרים בזריזות והתחלתי למכור יחסית מהר, השתפרתי והשתפרתי כל הזמן ורק רציתי להיות יותר ויותר טוב, רציתי להיות הכי טוב, אני חושב שזה מה שכל מי שנמצא בעגלה רוצה תמיד, למכור יותר ממי שנמצא לצידו, לסגור יותר מכירות, בסכומים יותר גבוהים, זו המטרה של כולנו הרי, לקום בבוקר, להגיע לקניון ולהרוויח. אבל אצלי, משהו פשוט הרגיש לא טוב בפנים, כנראה שפשוט עניין המכירות לא היה בשבילי.

עבודה באירופה – עם הזנב בין הרגליים

אף על פי שתקופת העבודה בגרמניה הניבה פירות, לא הייתי שלם איתה, ולכן החלטתי לחזור הביתה, לאו דווקא עם הזנב בין הרגליים אלא יותר עם המצפון במקום הנכון. זו לא עבודה רעה, זו פשוט לא הייתה העבודה הנכונה בשבילי, אני לא טיפוס שיכול למכור לאנשים בלב שלם ולכן בחרתי שלא למכור בכלל. הגעתי לארץ עם מספיק כסף כדי להסתדר בסדר לחודשיים-שלושה והתחלתי קורס ברמנים, הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה. עם סיום הקורס נכנסתי לעבוד בבר אקטיבי ועכשיו אני כבר עובד בבר הזה קרוב לשנתיים. תמיד כשאני מסתכל על תקופת העבודה באירופה עולה לי חיוך, לא כי היה לי שם מדהים באופן שמעולם לא הרגשתי, אלא פשוט כי אף על פי שזה לא היה המקום שאליו הייתי צריך להגיע, זאת הייתה הדרך שלי להגיע למקום הזה, המקום בו אני נמצא כיום, המקום שבו אני מסתכל במראה בלב שלם כל בוקר וטוב לי.

Comments are closed.