עבודה בלונדון – הסיפור שלי

בכל פעם שאני חושבת על עבודה בערים מרכזיות בעולם, ישר נגללת אל מול עיניי תהילה מסחררת והצלחה עצומה. עבודה בלונדון, אחת הערים הגדולות ביותר באירופה והגדולה ביותר באיחוד האירופאי ואחד המוקדים המרכזיים למסחר באירופה ובעולם בכלל, ללא ספק עומדת בראש הרשימה המרשימה שהעבודה באירופה מציעה לכל עבר. אך לא כל הנוצץ זהב הוא, ולא כל עבודה מתאימה לעיר הגדולה והאירופאית בעלת הכללים הנוקשים של החברה הבריטית.

עבודה בלונדון - בכללותה

בכללי, בתור מקומי, העבודה בלונדון היא פסגה לכשעצמה, כמו שבישראל העבודה במטרופולינים המרכזיים היא הווי רציני במיוחד, כך גם בפרברי הערים הגדולות באירופה ובעבודה בחו"ל בכלל. בתור נערת פרבר אני מעידה על עצמי כמתלהבת במיוחד לעבוד בת"א העיר הגדולה, היתה לי אפשרות "להקטין ראש" ולעבוד בעיר שלי ולהימנע מכל הנסיעות המעיקות יום ביומו, אך הקסם הדמיוני הזה שקיים בעיר הזו מצליח לגרום לי לעבור את הקושי. אז תחשבו איך זה בא לידיי ביטוי בעבודה באירופה ועוד בעיר הבירה של בריטניה. העבודה בלונדון מלאה בכל טוב, השילוב המעולה בין נהר התמזה המשרה אוירה פסטורלית אל מול המבנים הארכיטקטים העתיקים וההמון המשתלח לכל עבר, מביא את החשק לרצות להתעורר בכל בוקר מחדש לעבודה ולפעילות הולכת ונשנית בין כותלי העיר הזו.

עבודה בלונדון - הסיפור האישי שלי

הסיפור שלי התרחש עוד הרבה לפני כל הגזרות של הממשל כנגד העובדים הלא חוקיים, אני הייתי אחת מהם. אני לא אפתח את הסיפור שלי יותר מידיי, כי הוא לא יגמר, אבל בגדול, עבדתי כ4 חודשים ברחובות העיר לונדון, סוחבת עימי עגלה ובה כל מיני שטויות למכירה. היה איזשהו בחור חתיך כזה שבכל בוקר היה עובר ליד העגלה שלי וקורץ לי, יום אחד ניסיתי למכור לו את אחד המוצרים שהיו לי בעגלה, התחלנו לדבר ואז פתאום הוא זרק לי משפט באנגלית עם מבטא בריטי כבד ונעלם מהאופק… יום למחרת ראיתי אותו שוב ושוב הוא קרץ לי כאילו לא קרה כלום, כשעצרתי אותו כדי לברר מה פשר הבריחה של אתמול הוא אמר שהיה לו משהו דחוף לעשות והסתייג מלענות לי באופן ברור, מאז לא ניסיתי לעצור אותו בשנית, אבל הוא המשיך בשלו וקרץ לי. העבודה בלונדון מאוד דינמית וישנם רבבות של אנשים שחוצים אותי יום ביומו, חלק מהפרצופים שלהם עדיין חרוטים לי בזיכרון.
יום אחד ראיתי אותו מתהלך לעברי כרגיל, אך הפעם הוא לא קרץ לי, זה נראה לי ממש מוזר, כי הוא הרי הסתכל עלי כמו תמיד. בזמן שאני חושבת על זה כמספר שניות לא ארוכות אני קולטת את הבחור החתיך שולף אקדח ורץ לכיוון מישהו, זה היה המנקה רחובות שעבר שם גם כן בכל בוקר, המנקה ברח וההוא אחריו, באותו הרגע אני קולטת את הבחור השלישי שגם תמיד היה באותו המקום קורא לו עיתון עם הקפה היומי, שולף את האקדח שלו ורץ לעבר החתיך, במקביל יצא מסמטה אחרת עוד אחד ושניהם תפסו את החתיך, זה היה כל כך מהיר שלא הספקתי להבין מה הולך, נורו 2 יריות באוויר ואז כל ההמון התחיל להתפזר ואני נשארתי עם העגלה, מסתתרת מאחוריה. אני עד עכשיו לא מבינה מה הלך שם במדויק, אבל בגדול הבנתי שהחתיך שלי היה איזשהו עבריין של אחת הכנופיות והקריצות לא היו מיועדות בשבילי אלא בשביל הבחור עם העיתון כדי לסמן לו שהוא רואה את המנקה רחובות, כנראה שהם רצו לחסל אותו או משהו כזה. רק חבל שההוא שקרא עיתון היה בכלל סמוי, ובאותו היום שהוא לא קרץ לי, זה היה הסימן שהוא הולך לתפוס אותו, סיפור די מוזר, אני לא יודעת מה קרה לבחור הזה מאז, כי לא ראיתי אותו עוד.

עבודה בלונדון - לסיכום

זה הסיפור הכי מוזר שהיה לי בזמן שהותי בעבודה בלונדון ובחיי בכלל. אני כלל לא מתחרטת שיצא לי לעבוד בקור הנוראי של לונדון באותם ימים דווקא בגלל הסיפור הזה. העיר הזו כל כך מאתגרת ותמיד מורגש בה מעין מתח באוויר שבכל רגע יכול לקרות משהו חדש, שזה משהו שמאוד מסקרן אותי. לאלה מכם שיש לב חלש ולא יוכלו לעמוד בקצב אנרגטי כמו של העיר הזו, רצוי שימירו את העבודה בחו"ל בלונדון לעבר כיוונים אחרים, קצת פחות מסוכנים, אך לאלה מכם שמחפשים אקשן (ולא שמשטרת ההגירה דולקת אחריכם), המקום הוא חד משמעית העבודה לונדון, עיר הפשע והרשע של בריטניה, אשר גם מכונה בשם עיר הבירה.

Comments are closed.